.png)
חזון אדמת מרפא נשית הפך למציאות במרץ 2020 -
מרחב ריפוי זה הוקם עבור נשים נפגעות אלימות מינית המתמודדות עם פוסט טראומה מורכבת. קהילת המרפא מבוססת על גישה פמיניסטית והוליסטית. לפי גישה זו, יש צורך להשיב ולהעניק לכל אישה, את תחושת השליטה על גופה ואת הכלים למצוא בכוחות עצמה את הדרך לחיים. המודל הטיפולי נסמך על הטבע כאלמנט ריפוי, על בניית סביבה נשית תומכת ויישום של גישת הדיאלוג הפתוח ותקשורת מקרבת. מודל ניסיוני זה יכול לשמש השראה להקמת מקומות דומים בארץ ובעולם.
"אני מתגעגעת אליהן, ולא משנה כמה רחוק אסע וכמה כסף אגייס, שום דבר כבר לא יחזיר אותן חזרה. בקיץ ישבנו שבעה בביתי ביפו על חברתי אביגיל. אביה עוד בכלא על מה שעשה לה ולא היה מקום להתאבל עליה. אני באמת מאמינה שאילו היה לה מקום שהיתה יכולה לקבל בו את הטיפול שהצטרכה, היא עוד הייתה איתנו היום.
כשחברתי הטובה מאי התאבדה, היא השאירה הודעת טקסט לחברות הקרובות להקריא בהלוויה. היא אמרה: כולכן יודעת על החלום שלי למקום בו החלמה אחרי אונס יכולה לקרות, שוחחתי על זה עם כולכן. אז דברו אחת עם השניה ותגרמו לזה לקרות. כשפיזרנו את האפר שלה בים, נשבעתי לה שאעשה זאת. פעם אחרונה שראיתי את מאי היה בהלוויה של ענת, חברה נוספת מהמחלקה. ישבנו על החצץ ליד הקבר ומאי תיארה בפניי את היחס במחלקה ואיך זה מה שהביא סוף לתקווה ולחיים שלה.
אז יצאתי למסע להקמת אמ"ן-אדמת מרפא נשית-כפר שיקומי, קרוב לטבע. מקום בו יהיו תנאים מיטיבים וקהילה תומכת. מקום בו נשים (ובעתיד, בנפרד, גם גברים) שחוות פוסט טראומה בעקבות אלימות מינית ומגדרית יוכלו לבוא ולעבור תהליך מבריא של התחזקות דרך המשבר. יצאתי למסע אחרי דרך אישית שעברה בקרקעית השאול, במחלקות פסיכיאטריות שם אין מענה הולם, ובהלוויות של יותר מדי חברות קרובות שהתאבדו עקב ההפקרה של המדינה ושל החברה, בועדות בכנסת ובממשלה בהן הבנתי שאין מה לחכות שמישהו מלמעלה יעשה בשבילנו.
בקיץ 2016 הקמתי את עמותת אוהלה אחרי שניסינו להושיט יד לנבחרי ציבור ולוועדות בכנסת שייקחו אחראיות על מצבן הבריאותי ונפשי של נשים שנפגעו. אחרי שהניסיון הזה נכשל עשינו מחקר מקיף של אילו פתרונות קיימים כבר, והמסקנה הבלתי נמנעת הייתה שפשוט אין מקום כזה. אז עכשיו אנחנו מפיקות מסע גיוס תרומות בארץ ובעולם, שבסופו נקים אדמת מרפא נשית כאן בישראל, והיא תהיה הראשונה מיני רבים."
מרוה זוהר, 2018.